sholly chinn's wedding

Dress rehearsal

רחל בשמלת השבת
אמא זה בשבילך

ללא שום דילמה

tattis dalai-lama

בין יום הזכרון לקטנות המוחין
אבא היקר העלת בעבר נושא שאפשר לסכמו במילים פשוטות "להיכן נעלמה הכרת הטוב" או לחילופין "היכן הפסיקה ההכרה הפומבית בנס"
ברצוני לנסות לענות על השאלות הללו, אני בטוח שתחשוב שיש בדברי משום להיות חכם לאחר מעשה אך אני חושב שזו הדרך הנכונה לנתח את המציאות.
שים לב כי בסיפור שהבאת בדבר ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל אף אחד לא מספר כי ר ' שלמה זלמן קרא בציבור להר הרצל כמקומות הקדושים אלא הפטיר זאת בשיחה פרטית, ואני יסביר את ההבדל.
בלי ספק אנו נמצאים במציאות מוחלטת של "קטנות המוחין" דבר היוצר בלבול בין הכרת טובה לבין מחשבה שאם אני מכיר טובה לאדם אז ממילא אני מסכים עם כל דרכיו, ברור אומנם שאדם בעל שיקול דעת יודע להפריד בין הכרת טובה לבין מעשיו הכללים של אדם שעשה לי טובה שאינן רלוונטים לחובתי להכיר טובה , אך כאן נכנסת "קטנות המוחין" ואנו רואים את זה יותר ויותר כי אנשים שמכירים טובה לשני מרגישים צורך ממילא ללכת בדרכיו.
אני חושב שלאחר מלחמת השחרור ולאחר מלחמת 67 באותו רגע לא היה ניתן להימנע מלהכיר טובה וזאת לאור הרגשות האדירים שעברו על כל מי שעבר את המעמדות האלו,
אבל לאחר זמן ובהסתכלות ציבורית אני חושב כי גדולי הדור הבינו כי בהכרת הטוב פומבית הם יאבדו את הדור שיטעה לחשוב שיש בהכרה כזאת משום הודאה בצדקת דרכו של האחר דבר שיגרום לנטישת עולם הישיבות. מסיבה זאת אני בטוח גם שר' שלמה זלמן לא התבטא בפומבי אלא כהוראה ליחיד. (אין בזה לגרוע כלל מעוצמת דבריו)
לכו אני לא חושב שמשהוא הפסיק להכיר טובה לרגע, אלא יש כאן חשבון חינוכי ארוך טווח ואחריות ציבורית לאור "קטנות המוחין" ועכב כך כציבור אנחנו לפעמים לא יכולים לעשות דברים גם אם הם נכונים, ובשם שמירת הצביון אנו לפעמים נראים לא טוב.
אני בטוח שהתגובה הראשונה שלך תהיה באמת חבל אולי היה צריך לאבד את מה שיש ואולי היה קם מכך משהוא משובח יותר, אך שים לב בבקשה מה צומח מסביבנו ותראה שהדשא של השכן לא ירוק יותר.