Reishit davar - I can't figure out how to write an e-mail in Hebrew so I ask your forgiveness in using English. That said, I would like to hear your collective opinions regarding a question that came up in class yesterday. It is a dsicussion that I might have talked to you about previously, but I do not have a good response yet, and would very much appreciate your input.
B'kitzur, we were talking about man's primary role in this world and I said that it was to live so that shem shamayim mitkadesh al yado. One student asked me that if an openly observant Jew would discover a cure for cancer, would I consider that a major kiddush Hashem. I said yes, it would be and cited the example of Professor Auman receiving the Nobel Prize and publicly making it known that he had to secure a different set of robes because the one's provided by the Norwegians had sha'atnez. That would be a kiddush Hashem for all Jews who would see someone who was makpid on mitzvos. Additionally, the fact that an observant Jew - thus one clearly identified as a Jew - was being given the Nobel Prize would also be a kiddush Hashem - perhaps to both the Jews and to goyim as well.
The student then asked me: If so, which would be a greater kiddush Hashem, for the professor to have reached the pinnacle of his field or for him remaining in kollel and learning?"
Clearly, the latter is true, but why?
What would have happened had the Chazon Ish decided to apply his extraordinary talents to medical research in cancer instead of his intense learning? Is it possible that a discovery of a cure might have resulted in a kiddush Hashem which might dwarf the Chazon Ish's contribution to halachah and learning?
I would appreciate your thoughts and of course any source material.
Abba
[Ed: Posted by Pete, on behalf of Abba]
skip to main |
skip to sidebar
From Los Angeles to South Africa and Israel in between... this is a way for us to keep eachother updated with our _______ (fill in the blank) lives... Hope to hear alot from all of you Chibukim Veneshikot ( layeladim ;) ), The Blog Creator
5 comments:
Hi Aba
The topic you raised is both broad and deep – no doubt, a complete treatment of the subject could well require an entire book. Permit me to limit my response to 1 or 2 initial thoughts.
Essentially, you have made one assertion – a definition of man's primary role in the world – and raised one question – who fulfills that role more closely? Briefly, I would like to respond to each in turn.
Man's primary role in the worldYour definition is an interesting one – I would like to expand it slightly, and in doing so, possibly re-frame the context to some degree. You state that man's primary role is that 'Shem shamayim mitkadesh al yado'. I concur with definition, but would like to add the following: man's primary role is that 'Ha'olam mitkadesh al yado'. In other words, man's primary role and obligation is to elevate and sanctify the world around him. Sanctifying the world – and revealing it's Creator – is indeed the greatest Kidush HaShem.
Who best fulfills man's role?Based on our 'expanded' definition of man's role, let us re-examine who most closely fulfills it. The elevation of this world – and the revelation of it's Creator - is effected through man's observance of, and cleaving to Torah and Mitzvot. It goes without saying, that the Chazon Ish fulfilled this role to an almost unbelievable degree. To my mind, there can be no doubt that one 'Chazon Ish' effected a greater 'Kidush HaShem' than a thousand mitzvah-observant noble prize laureates.
---
A closing question:To close, I would like to ask a similar question – albeit from a somewhat opposite direction. Had Einstein been shomer mitzvot, would he have better fulfilled his role by abandoning his study of physics and dedicating himself solely to the study of Torah? I generally tend to think that this is not (necessarily) the case – i.e. that Einstein had a unique contribution to make to our understanding of the physical universe; and that a loss of this deeper understanding would have been 'tragic'. However, I'm not certain if this outlook is well justified – and I would appreciate hearing comments from others...
Shavua Tov and Chag Sameach to all
From Boaz
בקשר למצות ק"ה משמע ברמב"ם סה"מ מצוה 9 וז"ל וזאת היא מצות ק"ה המצווים בה בני ישראל בכללם רוצה לומר מסירת נפשנו למות ביד האונס על אהבתו יתברך ואמונת יחודו.
וכן משמע מהחינוך מצוה רצ"ו וז"ל שורש מצוה זו ידוע כי האדם לא נברא רק לעבוד בוראו, ומי שאינו מוסר גופו על עבודת אדוניו איננו טוב.
כלומר מצות ק"ה היא די מצומצמת למטרה אחת ויחידה ולא כל מה שדיברנו.
בקשר למצות ת"ת השו"ע יו"ד רמ"ו,א מביא הרמ"א וז"ל שבשעת הדחק אפילו לא קרא רק ק"ש,,,לא ימוש מפיך קרינן ביה.
משמע שזה ודאי לא גדר המצוה של ת"ת אלא רק שע"הדחק,
וכן כתב בפירוש שו"ע הגר"ז הת"ת פ"ג ה"ד וז"ל ובשעת הדחק שהטירדה גדולה יותר מדאי ואין לו פנאי אפילו פרק אחד יכול לצאת יד"ח בק"ש שחרית וערבית לקיים מצות והגית בו יומם ולילה ביום ההוא, שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר.
בענין חיוב ת"ת גבי זמן עיין תוס ברכות י"א ע"ב ד"ה שכבר וז"ל דשאני תורה שאינו מיאש דעתו דכל שעה אדם מחויב ללמוד דכתיב והגית בו וכו.
והאג"מ למד ודייק שכך דעת הרמב"ם דחיוב לימוד התורה הוא כל ימי חייו בהיתר דהפסקים, שלכן נקט בפ"א ה"ח בלשון חיוב על כל אדם מישראל שילמוד התורה כל ימי חייו עד יום מותו, ואח"כ נקט פרטי המצוה שמותר להפסיק ...(אג"מ ח"ח יו"ד סימן ל"ז)
ועוד עיין אג"מ יו"ד ח"ב סימן ק"י שמחוייב אדם ללמוד כל התורה כולה, וחייובו כל ימי חייו.
בענין שכתב הרמב"ם הת"ת פ"ג ה"ג שמצות ת"ת כנגד כל המצות כולן, עיין מרכבת המשנה כאן שאפילו מצות שנאמר בהם ששקולות כנגד כל התורה, מצות ת"ת כנגדן.
ועוד עיין שו"ע הגר"ז הת"ת פ"ד ה"ב שמבאר באר היטב שמשנה זו דפאה הוי הלכה למעשה ו"לכך הוא שקול כנגד כל המצות כולן ולפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום".
Dear Abba,
Thank you for sharing your thoughts with us.
The dilemma is based upon 2 premises which I (we) don’t necessarily agree with.
In order to achieve the desired goal of being Mekadesh Shem Shamayim one must proactively seek it and take action to fulfill this obligation. (what we call kum vaseh).
By achieving international fame an observant Jew has succeeded in being Mekadesh Shem Shamayim in the ultimate way.
You point out that Prof. Aumann requested different robes because the robes had shatnez in them and cite this as an example of Kiddush Hashem. Is it not clear that the Kiddush hashem was not the fact that an observant Jew was being awarded the Nobel prize but rather his observance of Shatnez?
The Rambam in Hilchos Yesodei Hatorah gives very clear definitions of what Kiddush Hashem is:
The act of giving up ones life (or being prepared to so) when prescribed by the Torah.
The act of fulfilling a Mitzvah under extremely difficult circumstances. (Such as Yosef)
A Talmid Chacham who is very careful in his bein adam lechavero and conducts himself lifnim mishuras hadin (being careful not to overdo it) is another form of being mekadesh shem shamayim.
There is no need for great publicity in order to be mekadesh shem shamayim. Additionaly one is not obligated to seek out the Kiddush Hashem, rather it is the way one conducts himself in his normal life that determines whether he is mekadesh es hashem.
A Talmid Chochom who conducts himself in this manner is the ultimate Kiddush Hashem.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה י
כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצות האמורות בתורה בשאט בנפש להכעיס הרי זה מחלל את השם, ולפיכך נאמר בשבועת שקר וחללת את שם אלהיך אני ה', ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים, וכן כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו הרי זה מקדש את השם.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה
הלכה יא
ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע"פ שאינן עבירות הרי זה חילל את השם ט כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין, וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
Even if the primary purpose is to be mekadesh es hashem it is hard to believe that davka a jew discovering a cure would be a greater kiddush hashem than if a goy would discover it. In other words no one would credit his observance as having led to the spectacular discovery. Secondly had the chazon ish not written his books, no matter what he would have achieved, it would have been a great tragedy for the jewish nation. We find that the Rambam - who was a great physician and scientist and no doubt it was a tremendous kiddush hashem that he was chosen to be the royal physician - laments the fact that he had no time to learn and put more effort into the study of torah and writing his great works. Imagine what Torah study would be today without the Rambams works.
אבא תודה
שלמה המלך מסיים את מגילת קהלת "סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם"
רש"י במקום מפרש סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא-מה שתוכל עשה, ולבך לשמים. ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם-כי לדבר הזה נברא כל האדם. עד כאן דברי רש"י.
בעל היסוד ושורש העבודה בתחילת ספרו מגדיר מה מטרת היות האדם בעולם הזה וכותב, שתכלית בריאת האדם הינה בכדי לקיים מצוות כמאמר הנביא "עם זה יצרתי לי תהילתי יספרו" ומסכם בסוף הפסיקתה הראשונה את כל דברי המדרשים והזוהר הקדוש במילים "הנה עיניך תחזינה משרים כי עיקר כוונת הבורא ית' ותכלית הבריאה הוא בעבור האדם לתת נחת רוח בעבודתו לית"ש ויתעלה ואשרי האיש וכו' " עד כאן דברי בעל היסוד ושורש העבודה.
אם נעבור לגישתו של הרמח"ל במסילת ישרים נראה גישה קצת שונה על מהות היות האדם וחובתו בעולם הזה. הרמח"ל כותב בתחילת פרק א' למסילת ישרים " שהאדם לא נבאר בעולם הזה אלא בכדי להתענג על השם.. אך הדרך כדי להגיע על מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם" וממשיך ומסביר אך אני יתמצת את זה במילותיי שמהות האדם בעולם הזה הוא רק בגדר פרוזדור לעולם הבא וכל הניסיונות והעבודה בעולם הזה נועדו לזקק את האדם ולהכינו יותר לעולם הבא. ובהסבר כללי יותר כל מה שהאדם עובר יוצר ועושה בעולם הזה בעצם יוצר לו את מה שיהיה לו בעולם האמת ואין בזה בכדי לגרוע מחובתו של אדם להתפרנס או להנות מהעולם הזה כל עוד הוא מודע לכך שכל מה שהוא עושה הוא רק אמצעי ולא תכלית גמורה.
לאור כל האמור לעייל קצת קשה לי עם ההגדרה כי מהות האדם הינה לקדש שם שמים כמו שכתבת ומשם נלקחה הדילמה שבין החזו"א לבין פרופסור אומן.
אם נקבל קצת אחרת את מהות האדם בעולם הזה אני חושב שהדילמה תרד. ולפני שאני יכנס לכך אני רוצה להביא את המקור שהביא לי את ההסתכלות הזאת, אז ברשותך אני יחליף נושא ואז יקשר אותו בסוף.
כשניסיתי להבין בפרשת קדושים את המצווה של ואהבת לרעך כמוך עלתה לי השאלה הידועה של אך קיימת דרישה כזאת מבן אנוש ובנוסף ידועים דברי ר' עקיבא בגמרא שההולך במדבר ובידו כוס מים אחת הוא שותה אותה ולא נותן לחברו מדין חייך קודמין, ולכאורה היכן נמצאת מצוות ואהבת לרעך כמוך? כמו כן ידועים דברי הלל לפסוק הזה "מאן דשני עליך לחבריך לא תעביד" ובודאי לא התכוון הלל הזקן למשמעות מסחרית של רווח והפסד אלא לחיוב אמיתי.
כמובן שכמנהגי פניתי לחומש של הרש"ר הירש ואכן שם מצאתי את ההסבר (אני לא מצתת כי לקחתי את דבריו בהרחבה קצת מעבר למה שהוא כתב) הרב הירש מפרש את מהות המצווה (ראה דיברי הרמב"ן כי התורה נקטה לשון הפלגה) כי אדם שמבין את מהות היותו בעולם הזה ככלי לעבודת השם ובעצם אין בו משהוא יותר מחברו אלא כשם שלי ישנה חלק בפאזל הרחב והרב גווני של עבודת השם כך לחברי ישנו חלק בפאזל זה וממילא כולנו רק חלקים בתמונה הרבה יותר רחבה של קיום מצוות ועבודת השם וממילא אדם ששלם בהבנה זו אין לו בעיה כלל בחיוב של "ואהבת לרעך כמוך" כי בעצם אין ישות עצמית טוטאלית. כמו כן במהלך זה אנו מבינים היטב את דברי הילל הזקן לאותו גר שרצה ללמוד את כל התורה על רגל אחת, כן ואהבת לרעך כמוך זה הוא יסוד כל התורה כולה כי אדם שמסוגל להבין את זה עד הרובד העמוק בעצם מבין את כל חובת האדם בעולם הזה וממילא כן זו כל התורה.
עכשיו נחזור לעינינו מהות חובת האדם בעולם הזה היא לעבוד את השם בכל דרך ולכל אדם ישנו מהלך אחר בעבודת השם וכשם שאין פרצופיהם שווים כך אין חיוב עבודתם שווה, מטרת המצוות שניתנו לנו הינם בכדי לקדש אותנו דהיינו להביאנו לקרבה מוגברת להשם יתברך, לא מצאתי חיוב לקדש שם שמים כחלק ממהות האדם בעולם הזה.
ממילא החזו"א זצ"ל לא היה צריך לפנות לתחום הרפואה כי לא זה היה חלק מדרך עבודתו את השם, ולכאורה גם פרופסור אומן לא היה צריך לעזוב את תחום תורת המשחקים כי גם זה הינו חלק מעבודתו את השם.
בדברים אלו ישנה סכנה מסויימת שהאדם יכול להחליט מה היא חובת עבודתו וממילא לטעות ולהפסיד את המהות. נכון זה סיכון אבל לכך נברא דבר שחסר כל כך בעולמנו שהינו דעת תורה, דעת שתעזור לנו בבניה עצמית והכוונה ברוכה.
רק רציתי להוסיף עוד נקודה
לאור העולה מדברי ישגה המתבונן לחשוב כי לכאורה אין הבדל ברמה הרוחנית בין פרופסור אומן לבין החזו"א-
אך אני ידגיש כי בהבנה כי המצוות והתורה מקדשות אותנו ומזקקות ומזככות את נפשנו ממילא יובן שלמרות ששתי האישים הינם חלק בפאזל הרחב של עבודת השם עדיין החזו"א בשקידתו ובצידקותו נמצא בספרה אחרת לחלוטין
חיים
This is the email I sent Abba...
Tattie's dilema is casuing lots of discussion... today Ima, Aliza and myself were sewing dresses for the wedding and Chaim came over. the conversation quickly turned to this and it seems you got all of us thinking... why don't you post all the responses you are getting on the blog?
and as for myself... I definitly agree with Michael's points (we discussed this issue until well into the night!) but just wanted to add one point, which I feel addresses many the different issues you have raised.
One of the more difficult nisyonos is when the right thing to do does not fit with our understanding and value system. Professor Uman receiving the Nobel prize definitly sounds to me like a tremendous kidush Hashem. But when I open up the Rambam and see how kidush Hashem is really defined, then no, Michael going out to night seder is a much greater kidush Hashem. When faced with dilemas, I often recall your famous line "G-d in the image of man". For example, a scenario from everyday life: On Rosh Hashana and Yom Kippur I b"h can almost never attend shul anymore. Where would my davening be better? What will have a greater affect on my spirituality? definitly in shul. Where should I be and what should I be doing? Staying at home giving my children the best care possible. If I were to use my own judgment and understanding I would be in shul. But we have an external set of laws, objective guidlines. I cannot do mitzvos the way I understand them, but only in the way I was told to preform them. and in all honesty, this can be very difficult.
Post a Comment